מפני שקדם מאמרינו בפרק הקודם בענין מפני
הנכבד והנורא שמפרטי היראה היא, שמאחר שכל הנבראים
משועבדים למאמרו ויראים שלא לעבור על מצותו, כך
האדם גם כן צריך לירא ולהתבושש שלא יעבור על מצות
קונו, וזו היא מדרגת היראה מחמת הבושה, ראינו
לסמוך הפרק הזה להרחיב הדבר בדברי רבותינו ז"ל
אמרו ז"ל (ספרי פר' האזינו) זה לשונם, האזינו
השמים, אמר ליה הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו
בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל
חמה יצא למערב, שנאמר (קהלת א, ד), וזרח השמש ובא
השמש, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני, שנאמר (תהלים
יט, ו), והוא כחתן יוצא מחופתו. ותשמע הארץ אמרי
פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את
מידתה, שמא זרעתם ולא צמחה או שמא זרעתם חטים
והעלתה שעורים, או שמא אמרה פרה זו איני דשה ואיני
חורשת או שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך.
וכן לענין הים הוא אומר (ירמיה ה, כב), האותי לא
תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול
לים, שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מידתו, ואמר
אעלה ואצוף את העולם, כענין שנאמר (איוב לט, י),
ואשבור עליו חוקי וגו' ואמר עד פה תבא ולא תוסיף.
ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול לעשות, כענין שנאמר,
ויתגעשו ולא יוכלו, והלא דברים קל וחומר, ומה אלו
שגעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכים אין מקבלין שכר
ואם חוטאים אין מקבלין פורענות ואין חסין על בניהם
ועל בנותיהם, לא שינו מדתן, אתם שאם זכיתם אתם
מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות, ואתם
חסים על בניכם ועל בנותיכם, על אחת כמה וכמה שאתם
צריכין שלא תשנו את מדותיכם, עכ"ל לעניננו:
והרב החסיד בעל חובת הלבבות (שער חשבון והרב הנפש
ס"ג) כתב, ענין מתייחס לזה ראיתי להעתיק קצת
לשונו, וזה לשונו, והששי שיחשוב עם נפשו כשהוא
מרגיש במדותיו שהם נוטות להמרות הבורא ולהפר בריתו
ויחשוב בנפשו ויעבור על לבו כל מה שהשיג בחושיו
משרשי העולם וענפיו ופשוטו ומרכבו ועליונו ותחתונו
שהכל עומד בדברו ושומר ברית השם הראית ממנו דבר
יוצא מקשר עבודת האל יתברך, או שממרה דברו מפר
בריתו, ויחשוב באיברי האדם אילו היו עוברים ברית
האל באדם וינוחו איבריו הטבעיים על התנועה או
ינועו הנחים מהם או אם לא היו מגיעים אליו החושים
מה שנצטוו להגיעו אליו היה חבורו נפסד והרכבתו
בלתי נתקנת ובטלה הנהגתו, והיאך לא יתבייש האדם
לעבור ברית אלהיו בעולם שלא יעבור ברית אליו בו
ובעוזרים שחייבים בעבודתו וסבל אל עניינו והם
איבריו. הלא אתה יודע כי האלוה התנה בתורתו הנאמנה
שיהיה ברשותך ובחפצך כל מה שבעולם אם תעבדהו,
ושיעבור על רצונך כשתעבור על דברו כמו שהוא מבואר
בפרשת אם בחקותי, עכ"ל. וקצרתי מקצת לשונו שלא
להאריך:
והנה בזה הדרך יתבאר גם כן פסוק (ירמיה ה, והנה כב),
האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי
חול גבול לים וגו', שכיון שהים הוא גשמי בלתי
מרגיש וכ"ש שאר הנבראים עושים רצון הבורא יתברך,
היאך לא יירא האדם לעבור על רצון בוראו באיבריו
שנבראו לעבוד הבורא, כי הלב הוא העיקר שנברא לירא
הבורא, כי היראה תלויה בלב, כמ"ש (ירמיה ה, כב),
ואת יראתי אתן בלבבם, וכן עוד לקמיה אמר הנביא (שם
לב, מ), ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' וגו',
ואפילו הכי בו עברו רצון הבורא, כמ"ש (שם ה, כה),
ולעם הזה היה לב סורר ומורה וגו', כל שכן שאר
האיברים שבודאי עברו בהם רצון הבורא:
