וראיתי לדקדק בפסוקים אלו קצת דקדוקים
וראית ולבארם בעזרת השם מפני שהם נוגעים לענין
יראת ה', יש לדקדק הא' כפל הפסוק האותי לא תיראו
אם מפני לא תחילו שנראה כפל הענין במלות שונות,
ומאי אומרו האותי ואחר כך אם מפני, שנראה שהכל
אחד, ואחר כך חזר ואמר ולא אמרו בלבבם נירא נא את
ה' וגו', מה ענין יראה זו השנית דלערבינהו
וליתנינהו, ולימא האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי
חול גבול לים וגו' וגשם יורה ומלקוש אני נותן לכם
בעתו וגו', ועוד שלמעלה בפסוק הראשון הזכיר יראה
סתם האותי לא תיראו, ולא הזכיר לב, וביראה השנית
הזכיר לב, צריך לדעת מה טעם. אמנם לתרץ בכללות למה
נזכרו ב' יראות, אפשר לומר שהיראה הראשונה היא
כנגד מצות לא תעשה, וכן מוכיח פשט הכתוב שאמר, אם
מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים וגו' ולא
יעברנהו וגו', ואתם עוברים על גבול התורה כמ"ש,
ולעם הזה היה לב סורר ומורה וגו'. והיראה הב' כנגד
מצות עשה שצריך לירא ולומר בלבבו הואיל והקב"ה
עושה טובה עמנו שהוא נותן גשם יורה ומלקוש ושבועות
חוקות קציר ישמר לנו, כך אנו גם כן נשמור לעשות כל
מצוה ומצוה בשעתה, כמו שצונו, כי מצד זה אנו
נותנים כח למעלה, כענין (דברים לג, כ), רוכב שמים
בעזרך, וההפך ח"ו (דברים לב, יח), צור ילדך תשי,
וכדפירשו רבותינו ז"ל בפסיקתא הובא בילקוט בפירוש
פסוק צור ילדך תשי, זה לשונם, בשעה שישראל עושין
רצונו של מקום הם מוסיפין כח וגבורה, שנאמר (במדבר
יד, טז), ועתה יגדל נא כח ה', ובשעה שהם מכעיסים
אותו כביכול צור ילדך תשי, עכ"ל לעניננו. ועוד
האריכו שם. ובזה נתרץ ג"כ ביראה הראשונה שלא הזכיר
לב לפי שאותה היראה אינה בלב לבד, אלא היא כוללת
על כל איברי האדם העוברים כל התורה, שכל אבר ואבר
צריך לירא שלא יעבור במצוה התלויה באותו אבר, כמו
שהים שומר חוקו שלא יעבור על דרך שפירש בחובת
הלבבות. אמנם היראה הב' שהיא על מצות עשה היא
תלויה בלב, שהיא לבחון האדם בלבו טובות הבורא עליו
כדפירשנו.
