| ונחזור לעניננו, כי
מוכיח מדברי המדרש היות ונחזור האדם נענש משני
פנים, הא' מפני היות נפשו רוחנית בן מלך, והיה
ראוי להסתכל בכבוד המלך העליון ואפי' אם חטא בשוגג
נענש כאלו עבר במזיד מפני ששגגת תלמוד עולה זדון,
ומה שאמר וכן הוא אומר (במדבר טו, עב), וכי תשגו
ולא תעשו את כל המצות, יובן במה שאמרו ברעיא
מהימנא (פרשת נשא) והובא פרשת נשא (דף קנד) זה
לשונם, וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות, כאלו
מקיים רמ"ח פקודין דעשה, דלית פקודא דלאו איהו
כלילא מכלהו רמ"ח, עכ"ל. והנה מהקיום נדע העונש על
העובר, כי העובר על מצוה אחת כאילו עובר על כלם,
והיינו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות: ובזוהר (יג)
ביאר על פסוק זה (ויקרא ד, ובזוהר ב), נפש כי תחטא
בשגגה, ענין נוגע לדרוש שלנו, וראיתי להעתיקו
אפילו שהוא ארוך, מפני רב תועלתו לענין היראה
והתשובה, והוא ע"ד מה שנתבאר במדרש שהעתקנו, וזה
לשונו, נפש כי תחטא, רבי יוסי פתח (שיר השירים ד,
ו) עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו', כמה אית להו
לבני נשא לאזדהרא מחובייהו דלא למחטי קמי מאריהון
דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקארי אתערו בני
עלמא לבייכו לקמי מלכא קדישא אתערו לאזדהרא
מחובייכו אתערו נשמתא קדישא דיהב בגוויכו מאתר
קדישא עלאה דתנינן בשעתא דקוב"ה אפיק נשמתא לנחתא
בבני נשא אסהיד בה בכמה יעודין בכמה קסטורין בגין
לנטרא פקודוי ולא עוד אלא דאעבר לה באלף ותמניא
עלמין לאשתעשעא ולמחמי בהו יקרא דאינון דמשתדלי
באורייתא נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוש יקר, ולבתר
הכי בדיוקנא דהאי עלמא בההוא נהורא עילאה אסתכלת
ביקרא דמלכא כל יומא ואעטר לה בכמה עטרין. בשעתא
דמטי זמנא לנחתא לעלמא עבדת מדורא בגנתא דעדן
תלתין יומין למחמי יקרא דמאריהון דצדיקיא וסלקא
לאתרה ובתר דא נחתת לעלמא אעטר לה מלכא קדישא בשבע
עטרין עד דאתת ועאלת בגו גופא דבר נש ותבת בהאי
עלמא ואשתדלת בחשוכהא. אורייתא תווהה עלה ואמרת
ומה כל יקרא דא וכל אשלמותא אשלים לנפשת מלכא
עילאה והיא חבאת קמיה, נפש כי תחטא מה דין הוא
דתחטא אמר רבי יוסי נפש כי תחטא אהדרנא לקרא עד
שיפוח היום עיטא להאי נפש לאזדהרא מחובהא ותיתוב
לאתדכאה עד שיפוח היום, עד שלא יפוח יומא דהאי
עלמא וייתי ההוא יומא תקיפא דיתבע לה מלכא דינא
לנפקא מהאי עלמא, ונסו הצללים דא הוא רזא דחברייא
דקא אמרי בשעתא דמטי זמנא דבר נפש לנפקא מן עלמא
צולמא דבר נש אתעבר מניה, הה"ד, עד שיפוח היום, עד
דינשוף יומא לנפקא מהאי עלמא ונסו הצללים דאתעבר
צולמא ויתיב קמיה מאריה. רבי אלעזר אמר תרין
צולמין אית ליה לבר נש כד איהו בקיומיה, חד רברבא
וחד זעירא ומשתכחי כחדא כדין הוא בר נש בקיומיה,
ועל דא ונסו הצללים כתיב, כדין בעי בר נש לאסתכלא
בעובדוי ולתקנא לון קמי מאריה ויודי עלייהו בגין
דקוב"ה אקרי רחום וחנון ומקבל לאינון דתבין קמיה,
ודא הוא עד שיפוח היום ונסו הצללים דכיון דאינון
צללין מתעברן מניה ואיהו תפיס בקולרא תשובה היא
אבל לא מעליא כל כך כזמנא דקאים איהו בקיומיה,
ושלמה מלכא אכריז ואמר (קהלת יב, א), וזכור את
בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה
וגו', ועל דא עד שיפוח היום, דבעי בר נפש לאתקנא
עובדוי דכד מטין יומוי לאסתלקא מן עלמא קוב"ה תוהא
עליה ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והא
אומינא לה באומאה דשמי דלא לשקרא בי ואסהידית בה
כד נחתת לעלמא והוא עד ודאי מכמה זמנין דאסהדית בה
לנטרא פקודי, בגין כך הואיל ובר נש הוא עד בשעתא
דיתיב קמי מלכא, או ראה או ידע, או ראה אינון
חובין דעבד ואסתכל בהו, או ידע בבירורא דמלה דעבר
על פקודא דמאריה אם לא יגיד אם לא יודי עלייהו קמי
מאריה מה כתיב כד יפוק מהאי עלמא, ונשא עונו. וכד
ישא עונו האיך פתחין ליה פתחא והאיך יקום קמי
מאריה, ועל דא נפש כי תחטא כתיב, עכ"ל. הרי מבואר
במאמר כמה תמיהות הקב"ה מתמיה על הנפש כשלא עשתה
רצון יוצרה מפני שעמדה למעלה וראתה היכל המלך
ונמוסיו, והוא על דרך מה שאמר במאמר הראשון
מתנחומא שהעתקנו בראש הפרק: |
