השיעור
מחייב האזנה מספר פעמים
על מנת להבינו כראוי.
ונראה לי שיראה זו הוא מה שייחס הרשב"י
בזוהר ובתיקונים, י' יראה וה' אהבה, ובענין אהבה
יתבאר בשער הבא בעזרת ה'. אבל ביחס יראה לי' שהיא
ראשית חכמה הוא במה שפירש שאחר שרב ושליט עקרא
ושרשא דכל עלמין הכל נמצא בידו"ד ושם ידו"ד הוא
בחכמה שכל י' הוא ידו"ד, אם כן שם עיקר היראה,
בפרט כאשר נסתכל במה שאמר הכתוב (תהלים קה, כד),
כלם בחכמה עשית, והיא סוד המחשבה המשלחת חיים בכל
העולמות, והיינו פסוק (משלי יד, כו), יראת ידו"ד
מקור חיים, כנודע שהיא מקור החיים לכל העולמות.
ומפני שלכאורה קשה לומר על החכמה שהיא עיקר לכל
העולמות, מצאנו הכרח לזה בפרשת ויקרא (זוהר י, ב)
זה לשונו, תאנא בספרא דחנוך בשעתא דאחזיאו ליה
חכמתא דרזין עלאין וחמא אילנא דגנתא דעדן אחזיאו
ליה חכמתא ברזא עילאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשרן
דא בדא שאיל לון על מה קיימין אמרי ליה על י'
קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו, וחמא דכלהו
מזדעזען מדחילו דמאריהון ועל שמיה אתקרון כלהו,
ע"כ. ואחר כך אמרו שהקוץ העליון שבי' הוא דחילו
דכלא:
ובמעלת גודל החכמה פירש בספר ברית ובמעלת מנוחה זה
לשונו, גודל צבא השמים אין להם תכלית שמלאך אחד
ששמו אוריאל תפש בפסיעה א' מן גלגל העשירי לארץ,
שנאמר עתה באתי ואם מלאך אחד כזה תשעה גלגלים לא
נחשבו כל כך על אחת כמה וכמה יהוא"ל שהוא עליו
שנראה אצלו אוריא"ל כנער ויהוא"ל אצל שמועא"ל כלא
היה ואלו הג' שרים אצל הדעת המתפשט מן תולדות השכל
נחשבו כלא היו, וכן השכל לבינה והבינה לחכמה
והחכמה דמוה שהיא אם כל המאורות ושכל הגלגלים
וצבאותיהם והמאורות המפרנסים לברואיהם וכל הגנזים
לא נחשבו אצלה כלא היו כי היא שוכבת בחיק המלך
והיא סוכנת למלך, וכראות החכמים המעמיקים בחכמה
לידע שרשה שכל המאורות וצבאותיהם והעולם וצבאותיו
והתהומות ודגי הים וכל המים אשר תחת השמים החכמה
חופפת על כלם ולא נראה מהם דבר ונחשבו כל אלה
כקערה קטנה ומים אין בה אצל החכמה, וכאשר העמיקו
לדעת בחכמה הגדולה הזאת אמרו ומה רבון כל העולמים
שמאור כזה מתפשט ממנו, עכ"ל. ועל יראה עליונה זו
אמרו בתיקונים (תקו"ז קכו, ב) על וגביהן וגובה להם
ויראה להם, בענין אותיות נקודות טעמים שהם בינה
וחכמה וכתר, ואמרו ויראה להם דא כתרא דתמן טעמי,
עכ"ל:
