וכנגד שני בחינות אלו האמורות יש כנגדם באדם בענין התורה, כי התורה והמצות הנתונים לנו בה' חומשי תורה הוא הגבול שאנו רואים לעולם כענין החול שסביב לים והוא כפי האמת פני המלך, אלא שאין אנו רואים פני המלך ממש, אבל התורה היא חותם דיוקן המלך, אבל ראינו המלך עצמו בעת קבלת התורה כדפירשנו בפרק קמא, והיינו האותי לא תיראו, כי מן הראוי שיספיק לנו הצווי הראשון מהמלך עצמו עם הגדר ששם לנו אחר כך בענין המצות כענין הים שלא נצטווה אלא פעם אחת ועל אותו הצווי עומד באזהרתו. גם אפשר לומר כי הגבול שברא הקב"ה באדם עצמו הוא היצר הטוב, והיינו שפירשו רבותינו ז"ל שיש בלב שני חללים האחד מלא דם הוא משכן ליצר הרע והב' חלל בלא דם משכן ליצר הטוב, והנה כשגלי היצר הרע הומים לעבור על התורה, יצר הטוב עומד כנגדו ומייעצו לחזור למוטב, ואין לך רשע שלא יבאו לו הרהורי תשובה קודם שיעשה העבירה, אלא שיצרו מפתהו ואח"כ מתחרט, וכן אמרו (בספר חסידים), הרשעים מלאים חרטות, ולכן אמר הפסוק (ירמיה ה, כה), ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו. כי סרו מהגבול אשר בלבם שהוא היצה"ט המתרה בהם, וילכו לחוץ. והיינו מה שאמרו ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא (טז, א), בראתי יצר הרע בראתי יצר הטוב בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו שהיא התורה: