ועל דרך זה ביארו עוד
במדרש הובא בילקוט ועל (פרשת האזינו שה) בפסוק
(דברים), יערוף כמטר לקחי, זה לשונם, וכן היה ר'
סימאי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם
מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן
הארץ, חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן
הארץ, לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים,
הרי הוא כבריות של מעלן, שנאמר (תהלים סב, ז), אני
אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, לא עשה תורה ולא
עשה רצון אביו שבשמים, הרי הוא כבריות שלמטה,
שנאמר (שם), אכן כאדם תמותון. רבי אליעזר בנו של
רבי יוסי הגלילי אומר, אם יבא מלך המות ויאמר לי
למה נבראתי אני אומר לו על אומות העולם בראתיך אם
לא יקבלו את תורתי, לא על בני, עכ"ל: עוד בעונש
השוגג נתבאר בגמ' במסכת נזיר עוד פרק מי שאמר ושמע
(כג) זה לשונם, כיוצא בו (במדבר לא, יג) אשה הפרם
וה' יסלח לה, באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה
הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה רבי
עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה זה שנתכוון
לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה
וסליחה, המתכוין לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו
בשר חזיר על אחת כמה וכמה. ועוד שם איסי בן יהודה
אומר, ולא ידע ואשם ונשא עונו, על דבר זה ידוו כל
הדווים, עכ"ל:
עוד מצאתי מאמר תנא דבי אליהו מדבר בענין עוד
היראה ראיתי להעתיקו הנה, נדפס בילקוט בפרשת לך לך
(כ) בפסוק (בראשית טו, ג), ויאמר אברם הן לי לא
נתתה זרע וגו', זה לשונו, לעולם ישמור אדם בלבו
שלא יבא לידי חטא ואפילו חטא הקל, צא ולמד
מאבותינו הראשונים שלא ירדו למצרים אלא בשביל דבר
קל שדבר אברהם במה אדע, ובשכר יראה קמעא שירא
ישמעאל את אביו לא נתן הקב"ה רשות לכל אומה ומלכות
שישלטו בבניו, ובשכר שתי דמעות שהוריד עשו נתנו לו
את הר שעיר שאין גשמי ברכה פסוקין ממנו לעולם.
ובשכר שנטל את כליו והלך לך מפני יעקב אחיו נתנו
לו מאה מדינות. ובשכר ששמע יעקב אל יוסף נענש עליו
כ"ב שנה. ובשביל מריבה נענשו משה ואהרן. אמרו
חכמים אם אש אחזה בלחים מה יעשו יבשים, ועל אותה
שעה הוא אומר תפלה למשה, חזר הקב"ה לרצות את משה,
אמר ליה, לא אני הוא שאתם בני ואני אביכם, אתם אחי
ואני אחיכם. אתם רעי ואני רעכם, אתם דודי ואני
דודכם. כלום חסרתי לכם, איני מבקש מכם אלא כשם
שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות כך איני מבקש מכם
אלא י"א מדות, ואלו הן (תהלים טו, ב), הולך תמים
ופועל צדק וגו'. שוב חזר הקב"ה לרצות את משה אמר
ליה כלום יש לפני משא פנים בין גוי בין ישראל, בין
איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, עשה מצוה שכרה
בצדה, שנאמר (שם לו, ו), צדקתך כהררי אל וגו',
מכאן אמרו (יומא כג), כל המרבה כבוד שמים וממעט
כבוד עצמו, כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה, וכל
הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו, כבוד שמים
במקומו עומד וכבודו מתמעט. מעשה באיש אחד שהיה
עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכל העם עונין
אחר התבה הללויה ובנו עונה דברים של תיפלה, אמרו
לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות, אמר להם ומה
אעשה לו תינוק הוא ישחק, שוב למחר עשה כך וכל אותן
שמנה ימים של חג ולא אמר לו דבר, ולא יצאה אותה
שנה ולא שנתים ולא שלשה עד שמת אותו האיש ומתה
אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו לו ט"ו נפשות מתוך
ביתו ולא נשתייר לו אלא זוג אחד, אחד חגר וסומא
ואחד שוטה ורשע. שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא
קרא ולא שנה, פעם אחת היה עומד בבית הכנסת וכיון
שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם הגביה את קולו
ואמר, קדוש קדוש קדוש, אמרו לו מה ראית שהגבהת את
קולך, אמר לך לא זכיתי לא למקרא לא למשנה ועכשיו
שנתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי,
ולא יצאה אותה השנה ולא שנתיים ולא שלשה עד שעלה
אותו האיש מבבל לארץ ישראל, ועשאוהו שר החיל של
קיסר ומינוהו ראש על כל בירניות שבארץ ישראל ונתנו
לו מקום ובנה עיר וישב עליה וקראו לו קלניא לו
ולבניו ולבני בניו עד סוף. מעשה בכהן אחד שהאכיל
את בהמתו תרומה ונפלה עליו אש ואכלה ממנו שלשים
כרים ושלשים בגדים וארבעה ועשרים כדים של יין וששה
עשר כדים של שמן ושאר ממון שהיה לו, ובא ועומד
לפני חכמים וספר להם מה שאירע לו, אמר להם, כהן
אני והאכלתי את בהמתי תרומה. ושמעו חכמים ואמרו,
ברוך המקום שאין לפניו משא פנים, וכי תרומה וקדש
שאין להן אוכלים כלום הולכים אלא לשרפה, אמר להם,
לא כך למדתוני כרשיני תרומה מאכילים אותם לבהמה
ולחיה ולתרנגולים, אמרו לו, לא אמרו אלא כרשינים
שמתחלתן אוכלי בהמה הן, ובשנת רעבון בני אדם
אוכלין אותם, לפיכך גזר עליהן דוד. מכאן אמרו, כל
המאכיל את בהמתו תרומה אפילו מתרומת חוצה לארץ,
עליו הכתוב אומר (משלי יט), ובוזה דרכיו ימות,
ואומר (במדבר יח, לב), ואת קדשי בני ישראל וגו'.
למדנו מאברהם שמתחלת מעשיו היה ירא מלפני הקב"ה,
שנאמר (בראשית טז, א), אל תירא אברם, אין אומרים
אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמתו. משלו משל
למה הדבר דומה למלך שאמר לבנו צא והרוג את הלסטין
הללו, ואם נפלו בידך אל תהנה מממונם כדי שלא יאמרו
לא יצא בן המלך להרוג את הלסטין הללו אלא בשביל
לקפח את הממון, יצא והרג אותן בחזרתו יצא אביו
לקראתו אמר ליה בני ברוך אתה ותהא לך קורת רוח שלא
נהנית מממונם כלום, ועכשיו הרי אני משלם לך מבית
גנזי כסף וזהב אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה
שבעולם. לכך נדמה אברהם אבינו, בשעה שהרג את
המלכים יצא מלך סדום לקראתו אמר ליה תן לי הנפש
וגו', אמר ליה שוטה שבעולם וכי לכסף וזהב ואבנים
טובות ומרגליות וכל כלי חמדה אני צריך משלך אם
מחוט ועד שרוך נעל וגו', לכך נאמר אנכי מגן לך
וגו'. למדנו מיצחק שמתחילת מעשיו היה ירא מלפני
הקב"ה, בן ע"ה היה יצחק בשעה שנפטר אברהם אבינו,
אמר אוי לי שמא אין בי מעשים טובים כמו שהיו באבא
ומה תהא עלי מלפני הקב"ה, מיד נתגלגלו רחמיו של
הקב"ה ודבר עמו באותו הלילה, שנאמר (בראשית כה,
יא), ויהי אחרי מות אברהם וגו', למדנו מיעקב
שמתחלת מעשיו היה ירא שמים, שנאמר (שם לה, ד),
ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וגו', וכן אבותינו
הראשונים שנאמר (שמות יד, לא), וירא ישראל את היד
הגדולה וגו'. ללמדך שבשכר יראה ובשכר אמונה
שהאמינו בו מתחלה עתיד הקב"ה שיבא ויפדה אותם,
שנאמר (מיכה ד, י), חולי וגוחי בת ציון וגו',
עכ"ל: |
